"החדר שתמיד התעלמנו ממנו" - המרפסת הופכת למרכז הבית

תכנון המרפסת הפך לאחד האתגרים המרכזיים בבית הישראלי: חלל חיים מלא שמבקש לשלב גינה פרטית, מטבח חוץ, פרטיות ונוף, ולהפוך כל מרפסת לריזורט קטן בלב העיר

זוהר שחר לוי

7 דקות קריאה

לפני עשור, מרפסת ממוצעת בדירת יוקרה ישראלית נראתה בערך כך: כמה כיסאות פלסטיק, עציץ מסורבל ומקום לאחסן את הכלים שאין להם מקום בפנים. היום, כשמעצב נוף מגיע לתכנן מרפסת חדשה, השאלה הראשונה שהוא שואל היא אחרת לגמרי: איך אתם רוצים לחיות פה?

"אנשים רוצים להרגיש שהמרפסת היא אי פרטי בתוך העיר," אומר שי דוד, מעצב נוף מחברת כרכום. "הם מחפשים לייצר תחושה של טבע, פרטיות ורוגע, גם כשהם גרים בלב אזור אורבני וצפוף".

צילום: עודד סמדר, כרכום עיצוב נוף

השינוי הזה לא מגיע מהמרפסת עצמה, אלא ממה שהתרחש מסביב לה. שנות הקורונה חיסלו בבת אחת את אשליית הסלון כאתר הבילוי המרכזי בבית, ודחפו משפחות רבות לגלות מחדש את הפוטנציאל של הרצועה הצרה שמחברת בין הדירה לשמיים. מה שהתחיל כצורך פיזי - צאו מהבית, קחו אוויר - הפך בהדרגה לפילוסופיה עיצובית שלמה.

לדברי דוד, השינוי מורגש כמעט בכל פרויקט חדש, בין אם מדובר במגדלים במרכז הארץ ובין אם בבנייה בפריפריה. המרפסות הפכו גדולות, מרווחות ומתוכננות הרבה יותר, מתוך הבנה שהחוץ הוא חלק משמעותי מחוויית החיים בבית.

צילום: אלון גרגו, עיצוב: כרכום עיצוב נוף

צאו אל המרפסת

הדרישות שמגיעות היום למשרדי עיצוב הנוף מתנהגות כמו רשימת קניות של מלון בוטיק. מטבחי חוץ, גרילים, בר לאירוח, פינות אוכל גדולות, מערכות ישיבה עמוקות, שכשוכיות קטנות, מקלחות חוץ, גינות תבלינים. הכל על שטח שלעיתים קרובות אינו עולה על עשרים מטר רבוע.

"פעם מרפסת הייתה מקום לצאת אליו לכמה דקות", אומר דוד. "היום היא מתפקדת כמו סלון נוסף. אנשים רוצים לארח שם, לבשל, לעבוד, לנוח, לגדל צמחים, ממש לחיות את היום-יום בחוץ".

צילום: ליאור טייטל, כרכום עיצוב נוף

הפונקציונליות הרבה הזו מאלצת את מעצבי הנוף לחשוב כמו אדריכלי פנים: לחלק שטח, לתכנן זרימה בין אזורים, לנהל קונפליקטים בין השתזפות לצל, בין פרטיות לנוף. "התכנון חייב להיות מאוד מדויק ולהתייחס לאופן שבו המשפחה באמת חיה", הוא מסביר. "לא ל'מרפסת כללית', אלא לאנשים ספציפיים עם הרגלים ספציפיים".

צילום: תמיר רוגובסקי, אדריכלות ועיצוב פנים: טלי ארינוס, תכנון חוץ: כרכום עיצוב נוף

הגינה בקומה 20

אחד האלמנטים המרכזיים במרפסות של היום הוא הניסיון לייצר תחושה של גינה אמיתית בגובה. צמחייה בשכבות, עצים גדולים באדניות, קירות ירוקים וצמחייה נשפכת, כולם עובדים יחד כדי ליצור תחושת עומק ורכות שמטשטשת את העובדה שמדובר בחלל עירוני מוגבה.

"הצמחייה היא הלב של הסיפור", אומר דוד. "היא זו שמכניסה חיים, תנועה ותחושת טבע. אנשים רוצים לפתוח את הדלת ולהרגיש שהם יוצאים לגינה, גם אם הם בקומה עשרים".

צילום: ליאור טייטל, כרכום עיצוב נוף

לצד הצמחייה, עולה גם שאלת הפרטיות, שהפכה לאחד הכאבים הגדולים של הדיור העירוני הצפוף. "יש רצון לייצר סוג של בועה", הוא אומר. "מקום שמנתק קצת מהרעש, מהבניינים הסמוכים ומהשכנים. הצמחייה, הפרגולות, המסכים הטבעיים וההצללות מאפשרים לייצר תחושה הרבה יותר אינטימית ונעימה".

צילום: עודד סמדר, אדריכלות: שיינפלד אדריכלים, באדיבות כרכום עיצוב נוף

אבל יש כאן מתח עדין שדוד מגדיר כ"האתגר הכי מעניין" בעבודתו. "המטרה", הוא אומר, "היא לפתוח את הבית החוצה ולהכניס את הנוף פנימה, תוך שמירה על תחושת פרטיות ורוגע. כשעושים את זה נכון, המרפסת מרגישה כמו ריזורט קטן בלב העיר".

צילום: ליאור טייטלר, כרכום עיצוב נוף

שפת המלונאות נכנסת הביתה

השפה העיצובית שמאפיינת את המרפסות החדשות מגיעה ישירות מעולמות המלונאות והאירוח: חומרים טבעיים כמו עץ ואבן, ריהוט חוץ מוקפד שלא מתנצל על עצמו, טקסטיל רך ונוח, תאורת אווירה שעובדת גם אחרי השקיעה, ופרגולות שמייצרות הצללה עדינה לאורך שעות היום.

"פעם השקיעו בעיקר בפנים הבית", מסכם דוד. "היום מבינים שהחוץ משפיע על איכות החיים לא פחות. המרפסת הפכה למרחב רגשי, מקום שנועד לגרום לנו להרגיש טוב, להאט רגע, ולחוות קצת טבע גם בתוך החיים העירוניים".

וכשמסתכלים על מה שמתבקש מהמרפסת הישראלית הממוצעת כיום, ריזורט, גינה, סלון, מסעדה ומקלט, קשה לומר שהציפיות צנועות במיוחד. אבל אולי זה בדיוק העניין. בבית ההומה, ברחוב הרועש, בעיר הצפופה, המרפסת נותרה מקום המפלט היחיד שמאפשר פרטיות.