כשאיימי ווינהאוס פגשה את מוצארט ופברוטי

מסבירה קזיוף. "כדי להשיג את המטרה הזו, המטבח המקורי היה לחדר שינה, וחדר השינה הגדול היה לסלון שמכיל בתוכו את חלל חדר השינה המקורי. הסלון שפונה לעבר הנוף, הוא מצד אחד גדול מאוד ומהצד האחר הוא תואם את אופיים הנדיב והצנוע של לקוחותיי."

"בני הזוג אוהבים מאוד אמנות, ולכן כשראיתי שאני יכולה לשנות את גודל הסלון, הורדנו גם חלון קטן בגב שנראה כמו חצ'קון בולט על פרצוף יפה. כך קיבלנו שלושה קירות שמוקדשים לאמנות ולמדפים שעליהם מוצגים האוספים של בני הזוג. הורדת החלון הוא קונספט יוצא דופן אצל הישראלים שאוהבים מאוד אור ופתחים גדולים."  

ציור של איימי ווינהאוס ועבודות אמנות מברזל שבהן נראים פניהם של מוצארט ופברוטי, נתלו על קירות הפרויקט שנקרא: 'כשאיימי ווינאוס פגשה את מוצארט ופברוטי'. לאחר סיבובים בגלריות רבות, קזיוף ולקוחותיה החליטו לבחור בעבודות ברזל משום שאינן כלואות בתוך ריבוע. "העובדה שאין ליצירות הברזל מסגרות מחמיאה לקירות הלבנים... וגם אפשר לתלות את היצירות כמעט על כל דבר. בהתחלה לא חשבתי שנתלה משהו על קיר העץ, אבל כשהסתכלתי עליו הרגשתי שמשהו חסר וממש כמו נקודת חן הפרצופים התאימו בדיוק לשם."

בפנטהאוזים רבים יש חיבור ברור בין הסלון למרפסת, אך קזיוף החליטה ליצור נתק בין החללים. "כיוון שהמרפסת היא צרה וארוכה ויש נוף משגע לכיוון הים, הגענו למסקנה שהפניית הרהיטים לעבר פיסת הנוף הכחולה והיפה הזו, חשובה יותר מהחיבור לסלון. בדקה התשעים סובבנו את הרהיטים לכיוון הים. הלקוחות ואני עמדנו במרפסת ודיברנו, ופתאום ראיתי שכולנו מסתכלים אל השקיעה, ואז אמרתי ללקוחות: 'חייבים לשנות את העמדת הרהיטים במרפסת כדי שתמיד תהייה לכם תצפית לים,' וזה מה שעשינו."

בחדר השינה של בני הזוג צץ אתגר חדש – הקיר שאליו גב המיטה אמור להיות מוצמד, היה קיר זוויתי שגזל משטח המקום. קזיוף הצליחה להרחיב את שטח הקיר באמצעות בניית תיבה מחופה שמסתירה את הזווית הבעייתית, ואילו המיטה עצמה נבנתה בהתאמה אישית עבור הפתרון היצירתי הזה.

שידה שמתחברת לזווית של הקיר, הופכת את הקיר מברירת מחדל לבחירה עיצובית. "חדר השינה כולו נעשה בהתאמה אישית. באמצעות שילובים מיוחדים כמו לדוגמה: חיפוי העור של המיטה, ארון בגדים שעשוי משבבי עץ עם מרווחים בסגנון פגודה יפנית, שידה מחופה בזכוכית בעלת רגלי ברזל... רציתי ליצור שפה עיצובית עשירה."

רק בחדר השינה עצמו יש מעין שילוב בין סגנון יפני לסגנון מודרני לסגנון קלאסי, האם את לא חוששת לפעמים שהתוצאה תהייה מוגזמת?

"לפעמים באמת יש חשש, ואני אומרת לעצמי שאני מקווה שלא הגזמתי הפעם. לפעמים אני מוצאת את עצמי עוצרת את הנשימה עד שהפרויקט הופך ליצירה שלמה, אבל אני חושבת שהנאמנות לרוח של הפרויקט בשילוב הרצון להמציא את עצמי כל פעם מחדש, הם אלה שבסופו של דבר הופכים את הפרויקט לייחודי. אני מאמינה שהתפקיד שלנו כמעצבים הוא להעז, כדי שבכל פרויקט יהיה משהו מקורי שתואם לאופי של הלקוחות."

מכיוון שהגבר הוא זה שמבשל במטבח, קזיוף החליטה לעצב מטבח פונקציונלי בסגנון "גברי" מוקפד. "מכיוון שחלל המטבח לא גדול במיוחד, תכננתי מטבח שכל השטח שלו מנוצל היטב, גם האי שמשמש בין השאר לאחסון. אמנם בחרתי בגוונים כהים, אך השתדלתי שהכהות לא תהייה מתנשאת מדי. השילוב בין הצבע השחור לבין פלטת העץ יוצר מטבח מרוכך ונגיש יותר.

"כמעט בכל המטבחים שאני מתכננת, אני משתדלת שהנוסחה תהייה צלע מול צלע. אין אצלי פינות שהולכות לאיבוד וסתם חונקות את המטבח, ואפשר להגיע לכל הארונות ולכל מקומות האחסון. המטרה של התכנון היא מטבח פונקציונלי שמשדר ניקיון, אלגנטיות ואווריריות."

לאורחים שמגיעים לביקור, מצפה הפתעה נעימה מאוד דווקא בשירותי אורחים. כיור מרחף באוויר ברז לבן משתלשל מהתקרה מעל ומראה שמגיעה כמעט עד התקרה יוצרים ניתוק מרגיע במקום הכי לא צפוי.

"אני אוהבת שלשירותי האורחים יש קטע מיוחד. כשאני הולכת למסעדה אני מחליטה אם היא טובה או מעולה על פי העיצוב של השירותים. דווקא משום ששירותי האורחים הם חלל קטן, אני רוצה שכל מי שייכנס לשם יגיד: 'וואו, כמה מחשבה הייתה כאן.'

"מבחינתי שירותי האורחים הם ההזדמנות של האורח לאסוף את עצמו, הוא מקבל רגע של שקט. שירותי האורחים הם גם מעין חלון הצצה אינטימי לעולם של המארחים. כשאני מעצבת את שירותי האורחים אני חושבים כיצד להעביר חוויה מפנקת שהיא סוג של בונוס שהמארחים מעניקים לאורחיהם."

בתחילת הריאיון שלנו אמרת לי שהתקציב של הפרויקט הזה היה מוגבל מאוד, אלו פשרות נאלצת לעשות?

"קודם כול אני רוצה לציין שהתקציב היה מוגבל משום שהלקוחות הם צנועים באופיים, ואני התחברתי לגמרי לצניעות הזו. הצניעות מבחינתי היא סוג של יופי נקי ואלגנטי, ולכן הבחירות שעשינו אינן פשרות אלא תשובה לרצון מסוים. לדוגמה בשירותי האורחים, במקום לבחור בריצוף חדש, נכנסנו עם האריחים שמרצפים את הסלון. בזכות משחק הלדים המתוחכם, צבע השמן הלבן שעל הקירות וההשתקפות שנוצרה, יש הרגשה של כניסה לחללית."

מכיוון שהמגזין הנוכחי שם דגש גדול על יצירתיות, רציתי לשאול אותך האם היצירתיות הייתה תמיד חלק ממך או שהיא תכונה שהתגלתה בזכות המקצוע שלך?

"הגעתי לארץ מברית המועצות לשעבר, ואני זוכרת את עצמי בגיל חמש או שש מבריזה מהגן, הולכת הביתה לבד ועד שאימא שלי הייתה חוזרת מהעבודה הייתי מפסלת בפלסטלינה. הייתי יושבת במשך שעות עם הפלסטלינה ופשוט שוכחת מכל מה שקורה סביבי. גרנו בדירת קומונה והייתי ילדה קטנה בין מיליון מבוגרים ולא היה לי כל כך עם מי לשחק, לכן הייתי אלופה בלהעסיק את עצמי."

"אני חושבת שיצירתיות היא משהו שמתפתח. יש איזה גרעין מולד בכל אחד מאתנו, אבל יש אנשים שייקחו את את הגרעין הזה ויפתחו אותו, ויש אנשים שיפתחו תכונה מולדת אחרת. אנחנו נולדים עם סל כלים, ואחד מהם הוא יצירתיות וזה לא קשור למקצוע שבחרנו לעסוק בו. למשל בעלי הוא עורך דין יצירתי מאוד, ובכל יום אני רואה איך הוא ממציא את עצמו מחדש, לדעתי הוא אמן בתחום שלו. כל אחד, בכל דרך שהוא בחר לעצמו, יכול וצריך לפתח את היצירתיות שלו."

אני יודעת שאת רצה מרתונים בארץ ובעולם, האם את מוצאת קשר בין יצירתיות לבין הריצה?

"הריצה בשבילי היא סוג של מדיטציה ולכן היא קשורה בקשר הדוק ליצירתיות. אם יש לי רעיון חדש, הריצה עוזרת לי להבין כיצד אני מיישמת אותו. תוך כדי ריצה אני פותרת אתגרים אדריכליים ולפעמים אני גם מגלה רעיונות חדשים לשיפור איכות החיים שלי. בנוסף לריצה, הטיולים ברחבי העולם עוזרים לי להתנתק מהבית ומהלחץ הישראלי. בכל פעם מחדש, הניתוק הזה צובע את העולם בצבעים יפים יותר. המרחק מהארץ עוזר לי להתבונן על הקריירה שלי במבט מלמעלה. כשאני חוזרת לארץ אני שוב עם סוללות מלאות ועם שפע של השראה ורעיונות חדשים."