שכונה ירוקה - זכות ציבורית

"שכונה ירוקה" היא אחת ממטבעות הלשון שמתחילות להיות רווחות בשוק הנדל"ן בעקבות ההכרה הציבורית, המתרחבת והולכת, ביתרונות המגמה הירוקה ובחשיבות השמירה על הסביבה. הכרה זו מציבה אתגר חדש בפני החברה הישראלית ומוסדות השלטון: על משרדי הממשלה לקבוע אמות מידה מינימאליות לשימוש בהגדרה "שכונה ירוקה", על מנת שהציבור יוכל להבין מה מגיע לו ומה הוא מקבל, ובכדי שקבלנים ויזמים יוכלו לפעול ליישומן בשטח. 

שכונה ירוקה מתחילה בתכנון במקום מתאים, תוך התחשבות בפרמטרים של קרקע, מים ואנרגיה. שכונה ירוקה היא, למעשה, המקום ליישום עקרונות הבניה הירוקה בראיה כוללנית, אשר אינה תחומה ע"י קירות המבנה או גבולות המגרש, ואינה מוגבלת לסדרת פרמטרים פיסיים. 

בעולם קיימים כבר כלי מדידה לשכונות ירוקות, אשר נקבעים ע"י מועצות לבניה ירוקה במדינות שונות וע"י הארגונים המובילים בתחום – אם זה בארה"ב, שם ערכו ב 2007 את LEED ND   (Neighborhood Development) או אוסטרליה , בכלי מדידה הקרוי Green Star Communities. כלי מדידה אלו מייצגים אופן חשיבה כוללני, המתייחס לגורמים שהינם מעבר לתכנון הפרטני – נגישות, תחבורה ציבורית, דיור בר השגה, ציבוריות המרחב בשכונה ועוד.

אדם טבע ודין והמועצה הישראלית לבניה ירוקה עורכות בימים אלו עבודה, בה יותאמו אמות מידה אלו לתנאי הארץ ולאופן התכנון הנהוג במקומותינו. בעבודה מוצגים עקרונות תכנוניים לשכונה ירוקה,  יתרונותיהם וכן הפרמטרים הנדרשים והרצויים להגדרת "שכונה ירוקה".

לדוגמא, מבחינת מיקום השכונה, עליה להיות צמודה ליישוב קיים כהמשך של המרחב הבנוי, ולהישען על המשך התשתיות הקיימות. שכונה ירוקה לא תיבנה על גבי קרקעות ערכיות מבחינה סביבתית ונופית או במנותק מיישוב קיים. 

מבחינת תכנון ייעודי הקרקע – שכונה ירוקה הינה, למעשה, אגד של רחובות עירוניים ולא של כבישים. היא בנויה בצפיפות יחסית, לאו דווקא לגובה, ומאופיינת בערוב שימושים של מגורים, מסחר ותעסוקה, יחד עם מערך של מרחב ציבורי המורכב משטחים  ציבוריים פתוחים וממוסדות ציבור. שכונה ירוקה יוצרת כר להתפתחות חיי רחוב ערים ולהיווצרות קהילה, ואף מונעת היווצרות חיי פרבר גם בשכונות שנמצאות בתוך הערים.

התלות ברכב פרטי היא אחד הגורמים שיש למגר בתכנון, ומבין העקרונות של שכונה  ירוקה ישנה הקפדה על נגישות רגלית למוקדים הציבוריים בשכונה, לפיתוח מערך נתיבי אופניים וחניות עבורם, למלתחות במקומות עבודה וכן לתחבורה ציבורית מתאימה.

בשכונה ירוקה, כמו בבניין בודד, יש לערוך סקר אקלימי מקדים ולתכנן את העמדת המבנים ואת הגבהים הרצויים של חלקיה השונים, כך שייוצרו במקום אפשרויות לחסכון באנרגיה:  כיווני הרחובות ישפיעו על ההצללות שתושגנה בהם, גבהי הקרקע ישפיעו על אפשרויות האוורור, ועוצמת הרוחות לצד העמדה נכונה של המבנים כבר בשלב התכנון הכולל תעניק את האפשרות לתכנון פרטני נכון בבניה עצמה.

שכונה ירוקה

ישנן מערכות נדרשות נוספות להסתכלות כוללת שהינה מעבר לבנין הבודד, כגון מערכת סילוק פסולת ואפשרויות מחזור, מערכת ניקוז מים שכונתית שתאפשר החדרה מקומית למי תהום, מניעת עומס על המערכת הכוללת ושימוש חוזר במים. 

פן חשוב נוסף של שכונה ירוקה הוא הפן החברתי. בשכונה ירוקה קיים אחוז גבוה של דיור בר השגה וכן הקפדה על תמהיל מאוזן של יחידות הדיור. מעבר לכך, חיי הרחוב שיכולים להיווצר במרחב ציבורי מזמין, הנגישות הנוחה באמצעות תחבורה ציבורית, אופניים והליכה ברגל , מובילים לאפשרות של היווצרות קהילה. מחקרים רבים הוכיחו כי פרמטרים אלו מחזקים בקרב התושבים את תחושת ההזדהות עם מקום המגורים ואת שביעות הרצון ממנו, כאשר בנוסף הם גורמים לירידה בפשיעה ובאלימות, להגברת תחושת הביטחון האישי, להגברת הפעילות החברתית ולשמירה על ערכי התרבות המקומיים.