יוצאים לשטח

אובססיית הכפתורים | סיון זהר שרוני | המחלקה לעיצוב פנים | HIT מכון טכנולוגי חולון

מנחה: אודי קרמסקי

במסגרת נושא על שכותרתו "יופי": פרויקט החוקר יופי גדוש ועמלני בהשראת האמנות האובססיבית (המוגדרת כתופעה באמנות הויזואלית) של האמנית היפנית Yayoi Kusama. "אובססיית כפתורים" נוצר  מחקר אמנות זו, אשר העלה כי להשגת תחושת האובססיביות נדרשים חזרה על אותו אלמנט תוך יצירת גודש, ובה בעת גם איזה ממד של השתנות- בין אם בגודל/ בצבע/ או בפונקציה.

כאלמנט האובססיבי נבחר כפתור, בעיקר בגלל מימדיו הקטנים והפונקציה המוכרת שלו ביום יום, כשהוא משמש לייצר מיצב בנייה גדול הכולל כמה אלפי כפתורים ומכיל אובייקטים בהם הגודש ניזון אחד מן השני.

משטח המיצב בוצע ממרצפות ישנות ומוכרות, כאשר הכפתור משמש כגורם המאחה/מחבר ביניהן לצד רצועות מסיליקון עם לולאות המייצרות פעולה של כפתור, תוך ניהול דיאלוג בין עולם הבנייה לחומרים רכים והצעת אסתטיקה חדשה. הקיר נוצר מדיגום שתי וערב המשלב רצועות פח ולייסטים של עץ אורן, כאשר בכל הצטלבות בין שני החומרים נעשתה פעולת "כפתור", המעניקה לו חיזוק.

ה"שולחן האובססיבי" של המיצב נוצר ע"י השחלת כפתורים כאשר החוטים משמשים כריבוי של רגליים, כמו גם ע"י כפתורים גדולים שנוצרו ייעודית ובהם ה"חוטים" הם הרגליים שמחזיקות את השולחן כשהן מסוות על ידי החוטים הדקים יותר וחוטי מתכת המחליפים, למעשה, את חוטי התפירה. הכיסא "מכופתר" ישירות לקיר כהמשך שלו, וגוף התאורה נוצר כשילוב מסה של כפתורים המונחים אחד על גבי השני ומשטח קשיח שמחובר לדפנות אף הוא באמצעות המסה.

השולחן עשוי מפרספקס בו נקדחו חורים והושחלו חוטי מתכת בעוביים שונים- 4 חורים לכל כפתור וביחד כ-1000 כפתורים. חורים נקדחו גם במרצפות והכפתורים חוברו עם חוטים.

עבדה גל | המחלקה לעיצוב פנים, מבנה וסביבה | שנקרמנחה: קובי זיק 

ברוח הביקורת על הקניון המודרני המוכר, שמטרתו לעודד צריכה, מציע הפרויקט טיפולוגיית תנועה חדשה: במקום שדרות של חנויות, הדומות בעיצובן בכל קניון ומכוונות את התנועה בנתיבים קבועים, יספק הקניון החדש מרחב המאפשר שיטוט מבלי לפגוע בצביון הצרכני שלו. 

הקניון החדש בנוי כך שהוא מבודד את החנויות זו ומזו ומאפשר "ריבונות עצמאית" לכל אחת מהן. בנוסף, הן יוכלו לנוע על מסילות קרקעיות שיאפשרו ארגון מחודש של החלל ויספקו אפשרויות תנועה משתנות. כך גם יווצרו בכל פעם מרחבי ביניים חדשים בין החנויות, ובתוך כך גם מערכת יחסים חדשה בינן לבין עצמן ובין המרחב הציבורי, והם אף ישמשו למגוון פעילויות.

'טבע עירוני' | דניאל גזית | ביה"ס לאדריכלות ע"ש דוד עזריאלי אוניברסיטת תל אביבמנחה: אדר' פרופ' דני לזר

הפרויקט מציע פרשנות אדריכלית למערכת הקשרים בין העיר תל אביב, פארק צ'רלס קלור והים. היקף התכנון כולל את פארק צ'רלס קלור ובית מלון חדש במתחם בית הטקסטיל (במקום חניון ציבורי בין בית גיבור לבין מלון דן פנורמה), תוך חיבור בין הפארק לבין העיר והתכתבות עם נוף הפארק. הפתרון האדריכלי מתבסס על סופרפוזיציה של פרשנות לשכבות היסטוריות, קיימות ועתידיות. התכנון מתייחס להיבט ההיסטורי של הסביבה בה ממוקם הפרויקט: מאחר ומתחם בית הטקסטיל הוקם על הריסות שכונת מנשייה, הבינוי החדש בפארק (במקום רצועת החניונים שנמצאים לאורך רציף הרברט סמואל) נעשה כפרשנות עכשווית לאופי של מנשייה ההיסטורית. 

על מנת לאפשר לכמה שיותר אנשים ליהנות מהמתחם נבנתה מערכת של פונקציות ושירותים משותפים לבתי מלון בסביבה, כגון: מסעדות, חנויות, אולמות קולנוע, אודיטוריום ועוד. הבינוי המתוכנן מאפשר לאורחי בתי המלון השונים ליהנות גם מהיצע השירותים של בתי המלון הקיימים לאורך רציף הרברט סמואל. כלומר, פירוק הסיטואציה בה לכל מלון יש בריכה, חדר אוכל, אולם קונגרסים משלו וכיו"ב, מתוך תפיסה חדשה של התיירות ברצועת החוף של תל אביב וניצול הפוטנציאל העצום שיש לקו ראשון לים.

כחלק מהרעיון של שילוב בין הטופוגרפיה לבין הבינוי החדש על סמך הגריד של מנשייה, תוכננה מערכת תנועה רציפה המורכבת מגשרים ושבילים בפארק, כאשר בנוסף ישנה אפשרות לטייל על גגות המבנים.  מעבר לכך, ייחס התכנון חשיבות להתמודדות עם הנתק בין העיר לחוף הים, ולכן נכלל בו גשר החוצה את רחוב קויפמן (המשכו של רחוב הרברט סמואל) ומאפשר לציבור לעבור בקלות מחוף הים ו'מנשייה החדשה' לעיר, כחלק מחזון השואף שהמתחם החדש יהיה אטרקטיבי ושוקק חיים, מזמין ונגיש עבור הציבור הרחב.